מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חן ואח'

פסק דין

ביום 6.6.09 ארעה תאונת דרכים בכביש ירושלים תל אביב בסמוך לשער הגיא. טענת התובעת היא כי הרכב המבוטח על ידה נסע בשיירה באיטיות כשהוא נהוג על ידי התובע 2 תוך כדי נסיעה ועצירה לפי קצב התקדמות השיירה. באחת העצירות, לאחר שרכב המבוטח עצר, בעקבות עצירת השיירה, הרכב שנסע מאחוריו נכנס בו מאחור ודחף אותו אל עבר הרכב שלפניו ונגרמו לרכב נזקים כמפורט בחו"ד השמאי. התובעת פיצתה את מבוטחה (התובע 2), בניכוי ההשתתפות העצמית, ותובעת את הסכום שהיא שילמה למבוטחת בסך 26,850 ₪. כמו"כ המבוטח עצמו (הנתבע 2) תובע את נזקיו שהם השתתפות עצמית בנזק והשתתפות עצמית בירידת ערך וכן הפסד הנחת העדר תביעות ובסה"כ 3,565 ₪.

הנתבעים הם הנהג ברכב שנסע מאחור – הנתבע 1, ובעל הרכב שנסע מאחור – הנתבע 2.

הנתבעים טוענים כי אין מקום לחייב את הנתבע 2 שהוא בעל הרכב אך לא היה מעורב כלל בתאונה. לגבי הנתבע 1 טוענים הנתבעים כי התובע 2 התנהג כלפיו באלימות וכי התובע 2, נכנס קודם לכן ברכב שלפניו וכתוצאה מכך רכבו נזרק לאחור ופגע ברכב הנתבעים.

תחילה הוגשה התביעה רק על ידי התובעת 1 ואולם מאוחר יותר הגישה התובעת בקשה לתיקון התביעה על ידי הוספת התובע 2 והנזקים שנגרמו לו. הבקשה אושרה ולפי אישורי מסירה שהוגשו, יום אחרי הדיון, התביעה המתוקנת נמסרה לנתבעים לפיכך פסק הדין יתייחס למלא הנזקים, כולל הנזקים שנגרמו לתובע 2, למרות שכתב ההגנה הוגש רק לגבי התביעה המקורית וזאת משום שלגופו של ענין טענות הצדדים הן אותן טענות.

העידו בפני הנהגים ב- 2 כלי הרכב. התובע 2 העיד כי הוא נסע בשיירה שנסעה ועצרה לסירוגין. באחת העצירות, לאחר שהוא כבר עצר, נכנס בו רכב הנתבעים מאחור ודחף אותו אל עבר הרכב שלפניו. לדבריו, לא היו לרכבו נזקים משמעותיים קודם לכן. לאחר התאונה הוא ביקש מהנתבע 1 שיאשר את אופן ארוע התאונה אך זה, לאחר שקודם לכן הוא הסכים, סרב, לאחר שהתייעץ טלפונית סרב. בשל כך הוא השאיר את רישיונות הנתבע אצלו ואמר שלא יחזיר אותם אך בסופו של דבר החזירם.

הנתבע העיד שהוא לא בוחן רכב ולא יודע איך ארעה התאונה ויתכן שהיא ארעה באופן שהתובע 2 פגע ברכב שלפניו וחזר לאחור ופגע בו. באשר להתנהגות שלאחר התאונה, טען הנתבע 1 כי התובע לקח ממנו את רישיונותיו ולא הסכים להחזירם אלא רק לאחר שחברתו עמדה לפני רכב התובע ולא נתנה לו להמשיך ליסוע. הנתבע גם העיד כי אמנם לרכב בו נהג יש ביטוח צד ג' אך זה היה מוגבל לנהגים מעל גיל 24 והוא לא עונה לתנאי זה.

להוכחת הנזקים צירפו התובעים חו"ד שמאי הכוללת גם צילומים מהם עלה לכאורה כי חלק מהצילומים בוצעו כשבוע לפני התאונה נשוא תיק זה ואולם ב"כ התובעים המציא, יום לאחר הדיון, אישור של השמאי שכל הצילומים נעשו לאחר יום 7.6.09 והתאריך האחר המופיע על חלק מהצילומים מקורו בתקלה במצלמה.

לאחר עיון בעדויות הצדדים באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה. למעשה בפני 2 עדויות של בעלי הדין כאשר אחד מהם טוען ודאי והשני שמא. התובע 2 טוען בוודאות שרכב הנתבע נכנס בו מאחור ודחף אותו אל עבר הרכב לפניו. מתוך החקירות התברר שזו גם טענת הנהגת ברכב הראשון, בתביעה שהיא הגישה בבית המשפט לתביעות קטנות. מאידך, הנתבע טוען כי אולי רכב התובע פגע קודם ברכב שלפניו וכתוצאה מכך חזר לאחור ופגע בו. הרי שטענת התובע היא ודאית וטענת הנתבע היא בספק לכן יש להעדיף את טענת התובע. לאמור יש להוסיף שאף לפי חוה"ד הנזק למוקד האחורי של רכב התובעים הוא הנזק העיקרי, כ- 22,000 ₪, ואילו הנזק למוקד הקדמי הוא כ- 1,150 ₪ בלבד. גם ענין זה יכול להעיד שהסברה של הנתבע באשר לאופן אירוע התאונה לא הגיונית ולא מתיישבת עם תוצאות התאונה.

באשר לנזקים, הנזקים כולם הן של התובעת 1 והן של התובע 2 נובעים מחוו"ד השמאי והוצאות השמאי מלבד הנזק של העדר הנחת העדר תביעות שאמנם הומצא לגביו אישור אך נכתב בו בפירוש שהסכום יכול להיות שונה בעת חידוש הביטוח. מדובר בתביעה שאירעה ביום 6.6.09 והדיון נשמע ביום 19.9.10 כך שסביר שנעשה כבר חידוש לביטוח וניתן היה להמציא אישור על ההפסד הממשי שנוצר, ככל שנוצר. משלא הומצא אישור על כך אין לפצות בראש נזק זה. כמו"כ לא ברורה תביעת התובעת 1 בסכום של 500 ₪ עבור ניסיונות הגביה וכל הכרוך בכך מכל מקום לא הומצאו ראיות לסכום זה.

באשר לתביעה נגד הנתבע 2, אמנם הוא בעל הרכב אך אין ספק שהוא לא היה מעורב בתאונה עצמה. עצם מתן הרשות לאחר, שיש לו רישיון נהיגה, לנהוג, אינה מהווה רשלנות ואין בה כדי לחייב את בעל הרכב עצמו בנזקים שגרם אותו אחר.

באשר להתנהגות שלאחר התאונה נשמעו 2 גרסאות שונות כאשר כל צד יכל להביא עדות תומכת בגירסתו ולא עשה כן. התובע 2 נסע עם אשתו ואחותה שלא הובאו לעדות והנתבע נסע עם חברתו שלדבריו אף עמדה לפני רכב התובע כדי שיחזיר את הרשיונות אך לא הביא אותה לעדות. ומשכך ומכיון שלמעשה אין כל חשיבות, לצורך מתן מענה לשאלות שבמחלוקת בתיק זה, לשאלה כיצד התנהגו הצדדים לאחר התאונה, אין מקום לקבוע דבר בענין זה.

התוצאה היא איפוא שהתביעה נגד הנתבע 2 נדחית. התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת ואני מחייב אותו לשלם לתובעים את הסך של 29,960 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד (מופחת בשל דחיית התביעה נגד הנתבע 2 )בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: